ת"א
רופין
כהורים לילדים עם לקויות למידה את בוודאי ערים לקושי החברתי של ילדיכם. לקות הלמידה אינה באה לידי ביטוי רק בתחום הלימודי והחינוכי, ופעמים רבות נמצא כי ילדים עם לקויות למידה מתקשים גם ברכישת מיומנויות חברתיות והתמודדות בסיטואציות חברתיות.
חזקו את ילדיכם ועודדו אותו לקחת חלק בפעילויות חברתיות, תווכו לו את הסביבה ועזרו לו להביע את עצמו.
הקושי החברתי של ילדים לקויי למידה:
הקושי החברתי של ילדים המאובחנים עם לקויות למידה, מוביל לפגיעה בערך העצמי שלהם ובהלימה מוביל למגוון תגובות בעייתיות כשלעצמן: קושי בקבלת ביקורת, הימנעות, קושי בהתמדה, מרדנות והתרסה, הסתגרות וייאוש, התפרצויות זעם, כעס רב, תחושת חוסר אונים והעדר גבולות וכללים. כל אלו אף מקשים עוד יותר על תפקודו של הילד באינטראקציות חברתיות. וכך הוא נותר עם חוויה קשה ש"כולם נגדי", מתוסכל ולא מסופק מהאינטראקציות החברתיות שלו, ולעיתים מאוד בודד. הלקות גורמת לקושי בביטוי עצמי ובקושי לווסת את ההתנהגות בשם ליקויים נוירולוגיים.
ילדים עם לקות למידה צוברים לאורך חייהם חוויות שמלמדות אותם כי המציאות היא נגדם, ועולמם הפנימי נבנה בהתאם. הם רגילים שכועסים עליהם כאשר הם לא מצליחים להתארגן כמו שצריך או כאשר הם לא מצליח לשחק עם אחרים, ומתרגלים לפרש באופן שלילי את המציאות.
כתוצאה מכך נוצר פער משמעותי בין המציאות עצמה לבין חוויית הילד – פער שעמו הילד מגיע לכל מפגש חברתי, וכך גם לחדר בקבוצה הטיפולית.
כיצד תורמת הקבוצה הטיפולית לרכישת מיומנויות חברתיות
העבודה הטיפולית בקבוצה למיומנויות חברתיות מתוארת כ"הוראה מתקנת" חברתית.
הביטוי "הוראה מתקנת" הינו מטפורי ושאול מתחום הלמידה. והוא בא לבטא את התפיסה הרואה את ההסתגלות החברתית כתחום המחייב למידה בדרך המותאמת ללקות, וזאת בדיוק כפי שעושה ההוראה המתקנת הקלאסית בהקשר ללמידה אקדמית.
על מנת לסייע לילדים לפתח מכלול של מיומנויות חברתיות מותאמות, המטפלים עובדים לפי חמישה עקרונות של "הוראה מתקנת" תפקודית: נוכחות שומרת, הטרמה, תיווך והמללה, משגוח (monitoring), משוב ותיקון.
עקרונות ההתערבות תורמים להעלות את מודעות הילדים להתנהגותם ולשפר את היכולות החברתיות וכושר ההסתגלות שלהם, באמצעות הכחדת התנהגויות הרסניות והעצמת התנהגויות בונות.
בקבוצה להקניית מיומנויות חברתיות תפקידם של המטפלים הוא לגשר על הפער שבין הגלוי לסמוי ולפרש את "השפה הלקותית" של הילד. לדוגמא, כאשר הילד "לא רוצה" להשתתף בסיטואציה חברתית מסויימת, הסביבה עלולה בקלות לפרש זאת כסרבנות וכהתנגדות לדרישה או להצעה למשחק. אולם אין בכוונתו של הילד לסרב, הוא פשוט מתקשה להסביר את הקושי שלו ולבטא את רצונותיו – וזאת בשל התארגנות עצמית לקויה.
מרבית הביטויים המבטאים לכאורה מסר "שלילי", "סרבני" או "הימנעותי", מבטאים ברובם מצוקה כתוצאה מהלקות ומקורם בחרדה מפני כישלון, תחושת אשמה ובושה.
כאשר הילד זוכה לפרשנות מותאמת של המטפל את מסריו, הוא חש לראשונה מובן, הוא עשוי לזכות בגילויי תמיכה ואמפתיה מצד הילדים האחרים לרגשותיו הכאובים והסוערים, ומעל לכל, הוא נוכח לראשונה שהבנה נכונה של "השפה הלקותית" שלו אינה מובילה את המבוגר לוויתור על הדרישה ממנו.
החזרה של המטפלים על הפרשות של הילד וההפנמה הממירה שלהם, גורמת לילד להחליף את השפה הלקותית שלו בהדרגה, וגורמת לו לפעול בגמישות מחשבתית והתנהגותית.
הפרשנות שמציעים המטפלים נועדה לבנות אצל הילד אלטרנטיבה חלופית לדפוס הפרשנות השלילי שסיגל לעצמו וזאת על מנת לבסס תחושת מסוגלות עצמית חיובית בתוך אינטראקציות חברתיות.